אם כן, בואו ונתחיל: בשלב ראשון יש להחליט על סוגי הדשא שאותם רוצים לשתול. ישנם סוגים שונים ולהלן יתרונות וחסרונות:

 סוגי  דשא לשמש -

פספלון עמיד לקרקע מלוחה, שמש מלאה, מאבד ציבעו בחורף.

אלטורו צפוף מאוד – מתאים לדריכה מרובה. לא מתאים לאזור ההר (אזורים קרים).

קיקויו – שמש מלאה נוטה למחלות עלים בקיץ. בינוני לדריכה. בופלו ננסי – זן עדין. שמש מלאה. אינו עמיד לדריכה מרובה.

סוגי דשא לצל – טול פסקיו בעל מרקם עדין, מתאים לצל. לא לדריכה מרובה.

דורש השקייה מרובה. דרבן גראס מרקם גס. מתאים לצל. דיכונדרה (נקרא גם דשא יפני) צמח מתפשט בגובה דשא בעל עלים עגולים, לא נועד לדריכה מרובה.

סוגי דשא לחצי צל – סופר אלטורו דשא צפוף ודוקרני מעט. שמש/חצי צל

סוגי דשא מותאמים לפי רמת הדריכה סוגי דשא לדריכה רבה – אלטורו סוגי דשא לדריכה מעטה – דיכונדרה, דרבן גראס, בופלו ננסי סוגי דשא לדריכה בינונית – קיקויו

סוגי דשא שונים

לאחר קבלת ההחלטה על סוג הדשא יש להתקשר למספר ספקי דשא, במשתלות או ישירות עם הספקים.

בדרך כלל הספקים מביאים את הדשא עד הבית ללא עלויות בתנאי שקונים בסביבות ה 100 מ"ר. ובנפרד יש להתחיל ולהכין את הגינה לקראת קליטת הדשא. ואלו הם השלבים ההכרחיים:

1. התקנת מערכת ההשקייה (דנו בה במאמר בנפרד).

 2. השקייה עמוקה כפעמיים בשבוע על מנת להנביט את כל העשבים ומהר. תהליך זה גם מרוקן את האדמה מכיסי האוויר (במידה ומדובר באדמה מילוי ולא באדמה המקורית שהיתה בגינה).

3. לאחר כשבועיים כאשר רואים את הנביטה ויש מעט גובה יש להפסיק עם ההשקייה ולמחרת היום לרסס בקוטל עשבים ( רואנדאפ או מקביליו) היטב. תכונת קוטל העשבים היא שפעולת הרעל מגיעה עד השורשים ומשמידה את העשב סופית. במידה ואיכם ממהרים כדאי לבצע את התהליך שוב דהיינו השקייה וקטילת העשב.

 4. לזבל את השטח באמצעות קומפוסט, שק של 50 ליטר מספיק לערך ל 10 מ"ר.

 5. גירוף השטח וניקוי מהעשבים. במידת האפשר רצוי לתחח את האדמה בעזרת מקלטרת מנוע בנזין לעומק של כ 20 ס"מ. ניתן לשכור אחת כאשר המחיר הוא כ 200 שח ליום עבודה. במידה ולא מתעצלים אפשר להפוך את האדמה בעזרת את או קילשון. זהירות על הצנרת.

 6. יישור האדמה לקראת הנחת מבדי הדשא: בשיפוע מהבית החוצה על מנת למנוע נגירת מים הביתה. ניתן לבצע זאת בעזרת מגרפה רחבה. יש להקפיד על יישור השטח אחרת יווצרו "הרים וגבעות" והמכסחת תגלח חלק מהדשא.

 7 . במידה ובגינה שטח מרוצף על האדמה להיות כ 3-5 ס"מ נמוך וזאת על מנת שלאחר הנחת הדשא הגובה ישתווה.

 8. לקראת הנחת הדשא יש לפזר דשן סטרטר כ 1 ק"ג ל 50 מ"ר (על השקית כתובה הכמות המדוייקת לפיזור).

 9. יש לפזר חומר נגד מזיקים, דיזיקטול או חומר מקביל.

 10. כעת הכל מוכן לשתילה ואלו התהליכים:

  •  מתיחת חוט גבול הדשא החיצוני שממנו רוצים להתחיל להניח את הדשא.
  • את הדשא מניחים כפי שמניחים בלוקים כלומר שורה אחת של מרבדי דשא. בשורה השניה חותכים את אחד המרבדים לשניים, מניחים את המרבד הקצר ומשם ממשיכים להניח את המרבדים וכנ"ל בהמשך הדרך.
  • במידה ומרבד הדשא נקרעם תוך כדי עבודה, לא נורא. הוא ישתקם. רצוי לקחת את המרבד מהחבילה, לקפלו בשניים וכך להגיע למקום ההנחה ואז אין סיכוי שהוא יקרע בדרך. במידה ונוצרו חורים תוך הנחת הדשא יש למלאם ברצועות דשא ושאריות מהחיתוכים. כמו כן לאחר ההנחה כדאי לפזר חול נקי מהגינה בין הרווחים שנוצרו. את שולי הדשא כדאי גם כן לכסות בחול על מנת שלא יתייבשו.

 11. לאחר סיום ההנחה ישנן שתי אסכולות להמשך הדרך:

  • האחת אומרת שיש לגלגל על הדשא מתקן מיוחד כבד להצמדת הדשא לקרקע וזאת על מנת שלא ייווצרו כיסים ותהייה קליטה טובה.
  • אסכולה אחרת אומרת שאין לזה כל משמעות וגם כך ההשקייה תגרום למרבדים להצמד לקרקע.
  • לטעמי אפשר לאחר הנחת הדשא פשוט לדרוך על הדשא באופן מבוקר דהיינו ללכת עליו בצורה סיסטמטית ולדרוך על כל ס"מ וס"מ והמשקל העצמי שלנו מספק די והותר. מנסיון שלי זה עובד מצויין.

 12. השקייה – בשלב ראשון להשקות 3 פעמים ביום למשך כשבוע, בשבוע השני לרדת לפעמיים ביום ובשבוע השלישי לפעם ביום עד אשר ברור שנוצרה קליטה והדשא צומח לתפארת עם ישראל. לאחר מכן השקייה כל מספר ימים. כמות ההשקייה תלוייה בסוג מערכת ההשקיה, מתזים או ממטרות. לכל אחד מהם כמות ספיקה משלו. כיצד יודעים שהדשא נקלט? מנסים להרים מספר מרבדים. אם הם לא מתרוממים סימן שהשרשים נקלטו.

 13. כיסוח הדשא – לאחר כחודשיים כאשר ברור שהדשא נקלט יש לכסח את הדשא. כל גנן ידע לטפל בכך. נכון להיום בעל גינה שרוצה לטפל בגינה בכוחות עצמו יכול לקנות מכסחת חשמלית+חרמש חשמלי (ליישור הקאנטים) במחירים זולים ביותר. כל הכלים הללו היום בהשיג יד בכל החנויות הגדולות (הום סנטר, אייס וכו). לפחות בתחילה יש לכוון את גובה הכיסוח לגבוה ביותר וגם אם פה ושם נוצרו "גבעות" על הדשא והם כוסחו נמוך לא נוראה, במשך הזמן, יקח מספר חדשים והכל יתיישר.

 14. זריעת דשא – דשא די נפוץ בשנים האחרונות הוא מזן טול פסקיו. יתרונו הגדול בכך שהוא כמעט ואינו זקוק לשמש ומשמש כדשא באיזורים מוצלים. דשא מסוג זה ניתן לזרוע אחרי תהליך ניקוי האדמה מעישבי פרא וקילטורה. ניתן לזרוע באמצעות פיזור ידני או באמצעות מכונה ידנית לפיזור דשן.

עוד יתרון ואולי המשמעותי ביותר הוא שעלות דשא מסוג זה נמוכה ביותר. בעוד שמ"ר של מרבד דשא נע בסביבות ה 15-18 ש"ח למ"ר, שקית זרעי דשא במשקל 750 גרם מזן טול פסקיו עולה בסביבות ה 40 ש"ח ל 50 מ"ר. גננים מקצועיים לא כל כך אוהבים את הדשא הזה כי לא מרוויחים עליו הרבה. דשא זה הוא די עדין ודורש השקייה יחסית מרובה ובעיקר קבועה. סוג זה של דשא אינו מתפשט (אין לו שלוחות) והוא בעל שורש מרכזי.

לאחר הזריעה יש לפזר עליו שכבה דקה של חול נקי מעורב בקומפוסט או הומוס. ההשקייה 3 פעמים ביום עד אשר רואים עלווה ירוקה המכסה את האדמה (כשבוע לערך לאחר הזריעה).

בשלב זה ניתן להשקות פעמיים ביום עד אשר רואים צמיחה יפה וחזקה. לאחר מכן ובמידה ויש מקומות שלא כוסו במלואם אפשר לבצע זריעה חוזרת. יש להקפיד תמיד על השקייה קבועה.

במידה והדשא התייבש קשה לו לחזור ולצמוח. טוב גם פעם או פעמיים בשנה לשזרע את המדשאה. זה זול מאד ואף פעם לא מזיק. בתהליך השזרוע אפשר להשתמש בשקית אחת ל 100 מ"ר.

ועוד הערה לגבי דשא זה: בסיור שערכתי בסין ראיתי משטחי דשא עצומים ורובם ככולם היו מסוג טול פסקיו. והסינים יודעים מה שהם עושים. זן אחר שראיתי פה ושם אבל על משטחים גדולים מאד היה מסוג דיכונדרה שמשום מה בארץ לא כל כך מצליח ולא מסיבות אקלימיות אלא כנראה מאחר והוא שונה במבנהו מדשא רגיל.

15. שתהייה לכם הנראה מרובה ממעשה ידיכם – זה הרי הכי חשוב!